השבוע הבנתי שהרגשת הבדידות שלי היא בעצם החברה הכי קרובה שלי. אני לא ״משתגעת״ ממנה, הייתי מעדיפים חברה אחרת, למשל את זו שנקראת ״אהבה״ אבל איך אומרים? לא תמיד אנחנו בוחרים נכון. קרה גם לכם?
הבשורה הטובה היא שאפשר לבחור אחרת.
בשבוע האחרון אני עוסקת בכאב הבדידות. שמעתי, דיברתי, קראתי עליה ועדיין אינני מבינה מדוע ישנם אנשים שמתעקשים לבחור בה. בוחרים להרגיש בודדים. לעיתים, נראה שהבודדים שבנו, הם מזוכיסטים משהו, כאלה שמתקרבנים על כאב הרגל שלהם - אחרי שירו בה כדור.
כן, אני יודעת שאלו מילים מכעיסות ומאמנת אישית לא אמורה לדבר כך אז לפני שתסקלו אותי באבנים...חכו שניה ואם יש לכם אומץ וכוח לשמוע מילים כדורבנות, המשיכו לקרוא.
מעשה שהיה כך היה. השבוע ״ברחה״ לי שאלה לתוך הפיד הפייסבוקי שלי. ״תגידו, כשבוחרים בחיים ללא זוגיות וללא אהבה מחיר הבדידות כואב? או שלא?״ שאלתי.
השאלה עפה ממני תוך כדי הכנת סדנא, לא ערכתי אותה ולכן היא איננה מדוייקת. רציתי לשאול על כאב הבדידות והבחירה. ז״א האם בדידות היא פחות כואבת כאשר אנחנו בוחרים בה מרצון.
הייתי בטוחה שישנם כאלה, לא רבים, שבוחרים להיות בודדים. ואז, עם התשובות שקיבלתי, יותר ממאתיים תשובות על בדידות - התבדיתי אני.
יותר משני שליש אמרו ״כואבת עד כואבת מאד״. אחרים ניסו לתרץ את הבדידות בנושאים שכלתניים שונים.
היו כאלה שניסו להעמיד אותי על טעותי ואמרו שאף אחד לא בוחר בבדידות, בודדים רבים בוחרים בפורמט הלבד. ואם מופיעה הרגשת הבדידות - זב״שם. תגידו. אתם אמיתיים?
אם בחרתם מכורח הנסיבות לחיות לבד ותוך זמן מסויים הרגיש לכם שרע לכם. שאתם בודדים. לא תשנו? לא תנסו לבדוק, להתבונן, להגיע למקום שהוא טוב יותר?
בואו נעמיד את הדברים על דיוקם. אף אחד לא בוחר באמת בחיי הלבד. אנחנו לא נולדנו לחיות לבד. נקודה. כל אחד צריך נשמה אינטימית קרובה הרבה לפני שהוא צריך מרפסת...
אלה ש״בחרו״ בחיים האלה בחרו מתוך חוסר ברירה, יאוש, חוסר תקווה, אכזבה, אמונות מתקילות ושכאלה. אח״כ הם מצאו את הסיפור הנכון לשכנע את עצמם שהם בחרו לחיות לבד.
ושוב אני שואלת. מדוע זה כך ואיך הגענו הלום? איך הגענו למצב בו מתוך 200 תגובות, כ- 150 מתוכם מרגישים בודדים, אם זה במסגרת הזוגית שלהם, אם זה במסגרת הסינגל ש״בחרו״.
הטיפ שלי להיום הוא פשוט.
שנו את הסיפור שאתם מספרים לעצמכם. גם אם אתם מוצאים את עצמכם חיים לבד בגלל רווקות, אבל או גירושים ספרו לעצמכם שזה זמני וזה בסדר. תנו לעצמכם את האופציה להתחבר מחדש ליחסים בריאים. אל תבחרו בבדידות. היא כואבת תמיד כי היא מנוגדת לטבע שלנו כבני אדם ולכן היא מחבלת בבריאות שלנו ובהצלחות שלנו. תשכחו מהסיפור ״החכם״ שהמצאתם.
תבינו...כשאתם בוחרים לחיות לבד, אתם אוטומטית בוחרים לחוות בדידות. חשוב לא לבחור בה במודע כדי שתוכלו לבחור באפשרויות אחרות שהמוטו שלהן הוא ה״ביחד״.
הטיפ השני הוא כזה: אם יש לכם קושי לחזור בגלישה רכה לתוך מערכת יחסים כלשהי, אם נתקעתם במצב הצבירה הבודד שלכם, פנו לעזרה. פנו לאימון טוב, לפסיכולוג, התחילו עם תהליכים להתפתחות אישית. אתם חייבים זאת כדי לפתוח את הפלונטר אליו נכנסתם כבודדים כואבים. אל תחכו, חבל על כל רגע של סבל. כל טיפול או אימון שתכניסו לחייכם לא יהיה יותר גרוע מהסבל שאתם חווים כרגע. תאמינו לי, אתם לא בוחרים בבדידות אלא בוחרים לא להתאמץ בעבודה אישית כדי לצאת ממנה.
שלכם באהבה
רותי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה