איך עושים אהבה בוואטסאפ , איך?
או
הפוסט הזה מדבר על דיבורים ואהבה.
דיבורים שיוצרים רגש, ריגוש, תשוקה, שמגדילים את הריגוש שיוצרים גם אהבה.
לפני הכל, בואו נסכים על שני דברים.
1 - שאנחנו אנשים של אהבה, (מי שלא רוצה אהבה, שיקום)
2 - שאנחנו אנשים של דיבורים. (כן, גם אתה שכולם אומרים עליך שאתה שתקן...אנחנו יודעים שאתה מדבר עם עצמך כל הזמן. בתוך הראש. במילים. קוראים לזה לדבר מחשבות)
והייתי מוסיפה הסכם שלישי ביננו - הסכם בחצי פה...כזה שלא מודים בו בקול רם,
3 - אנחנו מעדיפים להמנע מדיבורים של אהבה (כי זה מביך, חושפני, אולי יצחקו עלי, אולי ידחו אותי, זה מטופש וכו׳)
ועכשיו אפשר להתחיל.
בארץ שלנו, ברור שהוואטסאפ מנצח את הגשם.
כי מצד אחד, אנחנו משופעים בטלפונים סלולריים חכמים ובאפליקציות שיודעות לעשות הכל,
ומצד שני...כמה גשם יש לנו כבר? ומי זוכר את המושג אהבה בגשם? מי בכלל זוכר שנשיקה בגשם מלבה בעירה ריגשית ושריפה גופנית? עבר רק שבוע מאז התחננו לגשם שיכבה את המדינה הנשרפת שלנו.
הגשם שלנו, השנה, שינה זהות. מנציג של קופידון הפך לנציג של לוחמי האש. לסופרטאנקר מהטבע.
חוזרים לוואטסטפ. לעיתים, אין ברירה. אנחנו רחוקים, ז״א גם אם יש לנו רכב, לא תמיד בא לנו להכנס לפקקים כדי להביט בעיניים שלו, או להסניף את ריח השמפו שלה. אז כן, וואטסטפ:
הוא- כן בטח.
היא - יופי, ילד טוב :)
הוא - אני ילד? אז תני לי את הציצי
היא - אין חלב היום. נגמר לי
הוא - לא חשוב אני בדיאטה
היא - אז בשביל מה ציצי?
הוא - בשביל הכיף התשוקה הזכרון והעונג הצרוף
היא - טוב, אז הערב, אם תתנהג יפה..תקבל סיבוב :)
הוא - תודההה נשמההההה
בואו נודה: להתכתב אינטימי בוואטסאפ זה נגיש, זמין, מדליק. מכבה את הביישנות, מציף את האומץ מעל פני השטח, מסיר כבלים של לשון, מצית את היצירתיות, יצר הכתיבה ובעיקר בעיקר - משתף, מעורר ושוטף את הדימיון דרך המילים. המילים יוצרות תמונה, יוצרות רגש אפילו רגש עז ולא אגזים אם אומר שלעיתים הרגש שנוצר ע״י הדימיון שהתפתח בגלל המילים - יכול להניע לפעולה פיזית ואנחנו עשויים למצוא את עצמינו שוכחים את הפקקים ודוהרים ברכב לקראת זו שהבטיחה לו ״לקבל סיבוב״...
אז אנחנו בסדר ? יספיק הוואטסאפ? אנחנו מאושרים עכשיו?
השאלה הנשאלת היא , אחרי כמה וואטסטפים כאלה, נשים לב שאנחנו נושמים בהתרגשות בעודינו מסתכלים על טלפון נייד ושאין שום בחורה איתנו.
מתי נבין שלהתרגש למקרא הציצים הכתובים שלה זה כלום לעומת אלה האמיתיים שאפשר לגעת בהם מתחת למעיל בחורף, כשהגשם מטפטף על המטריה שלנו והרגליים שלנו נכנסות בטעות לשלוליות (בגלל שהעיריה לא דואגת לניקוז המים)?
יהיה מי שיגיד שקל יותר לדבר אינטימי בוואטסאפ מאשר פנים אל מול פנים.
וזה נכון. פחות מחייב, החשיפה היא רק מילולית, אם תהיה דחיה, גם היא, פחות קשה לעיכול מדחיה במציאות,
אז תרשו לי להזכיר לכם שמי שכותבת לכם על הציצים שלה בוואטסאפ, רוב הסיכויים שהיא גם תסכים להרגיש את ידיך עליהם, במציאות. בעצם, יותר מחצי דרך נעשתה כבר ע״י שניכם. עכשיו נשאר רק ״לא לקלקל״.
שנסכם?
זה נפלא להתחיל את ה״עבודה״ בוואטסאפ ולסיים אותה מתחת לגשם, למטריה, לסככה או לשמיכה. כשכל החושים שלך ערניים ועובדים.
חוש הראיה שרואה אותה מדברת אליך,
השמיעה ששומעת את אנחות האושר המאופקות שלה,
חוש המישוש שמרגיש את רטט עורה החלק,
חוש הריח שמריח ומתענג על ריח נשימתה
והטעם שטועם את הגשם שהרטיב את שפתיה :)
מי שחושב שהגזמתי ואני רומנטית מדי, רוב הסיכויים, שהיה רוצה מאד בתרחיש הזה אך חושש אפילו להעלות אותו על דל שפתיו. או קודם לכן, חושש אפילו לחשוב על חוויה אמיתית של אהבה ומסתפק בדימיון ובאשליה רגשית שנובעת מעיוות של החושים ומברקים של פריקה חשמלית תוך מוחית.
הטיפ שלי להיום הוא כזה: הוואטסאפ - סבבה. הוא בונה אירוטיקה וירטואלית - דימיונית, עוזר לנו להתחבר מחדש לרגשות אבל, הוא לא מחליף את המציאות ובוודאי שאינו מחליף אהבה מציאותית, אהבה קרובה, פיזית בה מעורבים כל החושים שלנו כולל זה השישי.
פוחדים מאהבה? תפחדו. אבל תאהבו. הטריק הוא שככל שאוהבים יותר, פוחדים פחות.
יש מה לעשות, גם אתה, או את, יכולים לאהוב ולהיות נאהבים באמת, כפי שתמיד חלמתם להיות.
לאימון אישי פרטי או זוגי יש להתקשר ל 052-6411671
אשמח לשוחח איתכם עליכם.
או
מה עדיף, אהבה בגשם או אהבה בוואטסטפ?
הפוסט הזה מדבר על דיבורים ואהבה.
דיבורים שיוצרים רגש, ריגוש, תשוקה, שמגדילים את הריגוש שיוצרים גם אהבה.
לפני הכל, בואו נסכים על שני דברים.
1 - שאנחנו אנשים של אהבה, (מי שלא רוצה אהבה, שיקום)
2 - שאנחנו אנשים של דיבורים. (כן, גם אתה שכולם אומרים עליך שאתה שתקן...אנחנו יודעים שאתה מדבר עם עצמך כל הזמן. בתוך הראש. במילים. קוראים לזה לדבר מחשבות)
והייתי מוסיפה הסכם שלישי ביננו - הסכם בחצי פה...כזה שלא מודים בו בקול רם,
3 - אנחנו מעדיפים להמנע מדיבורים של אהבה (כי זה מביך, חושפני, אולי יצחקו עלי, אולי ידחו אותי, זה מטופש וכו׳)
ועכשיו אפשר להתחיל.
בארץ שלנו, ברור שהוואטסאפ מנצח את הגשם.
כי מצד אחד, אנחנו משופעים בטלפונים סלולריים חכמים ובאפליקציות שיודעות לעשות הכל,
ומצד שני...כמה גשם יש לנו כבר? ומי זוכר את המושג אהבה בגשם? מי בכלל זוכר שנשיקה בגשם מלבה בעירה ריגשית ושריפה גופנית? עבר רק שבוע מאז התחננו לגשם שיכבה את המדינה הנשרפת שלנו.
הגשם שלנו, השנה, שינה זהות. מנציג של קופידון הפך לנציג של לוחמי האש. לסופרטאנקר מהטבע.
חוזרים לוואטסטפ. לעיתים, אין ברירה. אנחנו רחוקים, ז״א גם אם יש לנו רכב, לא תמיד בא לנו להכנס לפקקים כדי להביט בעיניים שלו, או להסניף את ריח השמפו שלה. אז כן, וואטסטפ:
הוא- כן בטח.
היא - יופי, ילד טוב :)
הוא - אני ילד? אז תני לי את הציצי
היא - אין חלב היום. נגמר לי
הוא - לא חשוב אני בדיאטה
היא - אז בשביל מה ציצי?
הוא - בשביל הכיף התשוקה הזכרון והעונג הצרוף
היא - טוב, אז הערב, אם תתנהג יפה..תקבל סיבוב :)
הוא - תודההה נשמההההה
בואו נודה: להתכתב אינטימי בוואטסאפ זה נגיש, זמין, מדליק. מכבה את הביישנות, מציף את האומץ מעל פני השטח, מסיר כבלים של לשון, מצית את היצירתיות, יצר הכתיבה ובעיקר בעיקר - משתף, מעורר ושוטף את הדימיון דרך המילים. המילים יוצרות תמונה, יוצרות רגש אפילו רגש עז ולא אגזים אם אומר שלעיתים הרגש שנוצר ע״י הדימיון שהתפתח בגלל המילים - יכול להניע לפעולה פיזית ואנחנו עשויים למצוא את עצמינו שוכחים את הפקקים ודוהרים ברכב לקראת זו שהבטיחה לו ״לקבל סיבוב״...
אז אנחנו בסדר ? יספיק הוואטסאפ? אנחנו מאושרים עכשיו?
השאלה הנשאלת היא , אחרי כמה וואטסטפים כאלה, נשים לב שאנחנו נושמים בהתרגשות בעודינו מסתכלים על טלפון נייד ושאין שום בחורה איתנו.
מתי נבין שלהתרגש למקרא הציצים הכתובים שלה זה כלום לעומת אלה האמיתיים שאפשר לגעת בהם מתחת למעיל בחורף, כשהגשם מטפטף על המטריה שלנו והרגליים שלנו נכנסות בטעות לשלוליות (בגלל שהעיריה לא דואגת לניקוז המים)?
יהיה מי שיגיד שקל יותר לדבר אינטימי בוואטסאפ מאשר פנים אל מול פנים.
וזה נכון. פחות מחייב, החשיפה היא רק מילולית, אם תהיה דחיה, גם היא, פחות קשה לעיכול מדחיה במציאות,
אז תרשו לי להזכיר לכם שמי שכותבת לכם על הציצים שלה בוואטסאפ, רוב הסיכויים שהיא גם תסכים להרגיש את ידיך עליהם, במציאות. בעצם, יותר מחצי דרך נעשתה כבר ע״י שניכם. עכשיו נשאר רק ״לא לקלקל״.
שנסכם?
זה נפלא להתחיל את ה״עבודה״ בוואטסאפ ולסיים אותה מתחת לגשם, למטריה, לסככה או לשמיכה. כשכל החושים שלך ערניים ועובדים.
חוש הראיה שרואה אותה מדברת אליך,
השמיעה ששומעת את אנחות האושר המאופקות שלה,
חוש המישוש שמרגיש את רטט עורה החלק,
חוש הריח שמריח ומתענג על ריח נשימתה
והטעם שטועם את הגשם שהרטיב את שפתיה :)
מי שחושב שהגזמתי ואני רומנטית מדי, רוב הסיכויים, שהיה רוצה מאד בתרחיש הזה אך חושש אפילו להעלות אותו על דל שפתיו. או קודם לכן, חושש אפילו לחשוב על חוויה אמיתית של אהבה ומסתפק בדימיון ובאשליה רגשית שנובעת מעיוות של החושים ומברקים של פריקה חשמלית תוך מוחית.
הטיפ שלי להיום הוא כזה: הוואטסאפ - סבבה. הוא בונה אירוטיקה וירטואלית - דימיונית, עוזר לנו להתחבר מחדש לרגשות אבל, הוא לא מחליף את המציאות ובוודאי שאינו מחליף אהבה מציאותית, אהבה קרובה, פיזית בה מעורבים כל החושים שלנו כולל זה השישי.
פוחדים מאהבה? תפחדו. אבל תאהבו. הטריק הוא שככל שאוהבים יותר, פוחדים פחות.
זכרו: ככל שאוהבים יותר, פוחדים פחות.
ואם עדיין קשה לכם להתחבר, פוחדים שלא תצליחו, בוא להתאמן איתי על האהבה, הפחדים שלכם ואיך עושים את זה.יש מה לעשות, גם אתה, או את, יכולים לאהוב ולהיות נאהבים באמת, כפי שתמיד חלמתם להיות.
לאימון אישי פרטי או זוגי יש להתקשר ל 052-6411671
אשמח לשוחח איתכם עליכם.
