אלימות קלה. יש כזה דבר? מתייחסת לאלימות שנקראת "אלימות וורבלית, או נפשית, או פסיכולוגית" תקראו לזה איך שתרצו. דבר אחד שיהיה ברור: אין כזה דבר שנקרא "אלימות קלה". יש אלימות או שאין ובמקומה יש יחסים שפויים, כבוד הדדי וחיבה. וכן, היא קיימת בהרבה משפחות "נורמטיביות" והחברה שלנו כמעט ולא מתייחסת אליה…כשבעל צורח על אשתו ש"את מטומטמת" כולם יסכימו שזה פחות נורא ממקרה אותו הבעל שערף את ראש אשתו ושוכחים שה "את מטומטמת" הזה יכול להביא גם לאלימות פיזית, רצח , עריפת ראשים. אז איך זה נראה? כשזה קללות, צרחות ואיומים, כשהשכנים שומעים זה ברור לכולם. פחות ברור כשיש שקט. כשבן זוג שותק ומסרב לדבר או לענות לזוגתו ( וההפך) גם זוהי אלימות. כשאחד מהשניים מתנה ארוחות, ביקור אצל ההורים, סקס בהתנהגות השני - זו שוב,אלימות. כשאחד מהשניים נותן לאחר "לשלם מחיר" על משהו שלא נראה לו - גם זו אלימות. כשאחד מהשניים משתמש בילדים כדי ללחוץ על בן זוגו -גם. . כשהמקרה הוא אלימות פיזית ויש סימנים, הקורבן יתקשה לתרץ את התנהגותו של האלים. אך כשהמקרה הוא אלימות וורבלית - זה נורא קל…"סה"כ זה בסדר…היא כזו שתלטנית…אבל, יש  גם רגעים טובים…לא נורא אם לא אעשה כך או אחרת…זה בסדר אם אתחשב בו…כו, היא לא טובה אלי אבל היא אוהבת אותי…(לא מאמינה בזה. כשמזלזלים או מכסחים זו שליטה. לא אהבה)...העיקר לא לפגוע במשפחה… אז זהו שהמשפחה פגועה בכל מקרה.  אי אפשר להסתיר אלימות מהילדים. אלו שחושבים שהילדים לא רואים או לא שמים לב…חיים בסרט! הם רואים, מבינים ונדפקים. הם רואים את תגי המחיר, את הזלזול, את השטלתנות ובדרך כלל שותקים. מסתגרים בחדר, בתוך עצמם. בוכים. לפעמים מרגישים שרוצים למות...הנזק שנוצר אצלהם יצוץ מתי שהוא בחיים הזוגיים שלהם, מול הצאצאים, מול המין השני, ביחסי העבודה שלהם, בפארק מול אדם שמבקש קצת שקט… ומי יודע היכן עוד…ואלימות היא כמו וירוס רע…היא יכולה לשכון בתוכינו שנים רבות בלי לתת סימנים, כמו אצל נשא בריא ואז, יום אחד, ללא הודעה מראש - היא מתפרצת ותוקפת ואנחנו לא מבינים איך מתוך משפחה "נורמטיבית" לגמרי יוצא ילד לפארק כשבכיסו סכין ופתאום הוא דוקר מישהו… (וזה לא קורה רק אצל אחרים). האם יש חיסון לאלימות הזו? נדמה לי שיש. מודעות קודם כל…לא לטאטא מתחת לשטיח. להגיב. זה לא עניין של מה בכך וזה כן נורא. אלימות ורבלית והתנהגותית מאפסת את בני האדם (מלשון - להפוך אותך לאפס), ואדם שהוא אפס…אין לו מה להפסיד ובקלות יכול להפוך למסוכן. איך אמר אבא שלי פעם? "צריך לתת שם לילד"…אם מישהו כאן מזהה משהו מדפוסי ההתנהגות האלה אצלו, בסביבתו, שיקום ויעשה משהו . שיציל את עצמו ואת משפחתו…מיד! אם צריך, שיברח משם. הבשורה הטובה היא שאנשים כן מצליחים להשתנות ולהפוך לשפויים…עם שיתוף פעולה מתאים כמובן. ראיתי זאת במו עיני… זהו. לא לזלזל בשום סוג של אלימות. גם לא בקצת… תזכרו - אלימות בין בני זוג = אלימות על הילדים. קללות וצרחות = אגרוף בפרצוף. איומים = סכין בבטן. זלזול ושתלטנות יתר = אונס ואפילו מוות...והכי נורא זה שאף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח או איך זה יגמר...