‏הצגת רשומות עם תוויות זוגיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זוגיות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 4 ביולי 2018

לא רוצה סקס

שיפסיק להציק ? לא בא לי עליו...
היא כבר לא מושכת...איזה מין גבר אני?

מה קורה לזוגיות שלך כשהמגע בינכם מצטמצם לחיבוק של בני דודים?

שלא תכעסו עלי בני הדודים, אני בעדכם וכיף לי כשאתם מבקרים, 
אתם יקרים לי מאד ולכן 
אני משתמשת בכם כדי להמחיש את הקשר 
שהפך מקשר זוגי, אינטימי והדוק לקשר של מכרים.
באותה מידה יכלתי להשתמש  בחברות או באחים. 
קשרים נפלאים שאין בהם את האינטימיות והפתיחות
 שזוגיות מבטיחה כשאנחנו נכנסים אליה.

אז תגידו, איך זה נראה אצלכם? איך הסקס? 
האם הוא השתנה עם הזמן?
מכירים את הבדיחות שעפות בעולם 
על האשה שמתחמקת ממגע אינטימי כי כואב לה הראש?
 ואת הביטויים של -נותנת, לא נותנת?
במציאות, לא רק הנשים מאבדות את החשק. 
אבל הן הראשונות שסופגות את הבדיחות.
 (ואם את פולניה - הלך עליך. מקום ראשון)

במציאות, גם הגברים מאבדים את החשק המיני שלהם בתוך הזוגיות.
אבל עליהם לא צוחקים.
מחקרים מראים שאחרי השנה השלישית לנישואין, החשק למגע פיזי צונח,
הסקרים מראים שכ 60 אחוזים מהנסקרים אומרים
 שהנישואין הרסו להם את חיי המין.
רוצה להזכיר לכם שזהו אחוז הבוגדים (פחות או יותר).
מה שהסקרים לא מספרים זה שמאחורי כל הנתונים,
מסתתרת מצוקה אחת פשוטה.
 אין עניין. אין משיכה פיזית ותשוקה? מי זוכר אותה?
ייאוש בקשר הזוגי.אז איך זה קרה לנו?
גברים אחוזי רגשות כשלון ואימה על שהגבריות שלהם כבר לא נחשבת
ונשים שמרגישות פחות רצויות כנשים, הן הופכות טרם זמנן
לרק אמהות, מנהלות משק בית, עובדות חרוצות.

 אז איך זה קורה ועל שום מה הצניחה הסוחפת הזו באיכות החיים הזוגיים?
באמת נראה לכם שזה רק הסקס? אם כן, אתם טומנים את הראש בכרית.

ראיתם פעם זוג שכבר לא בא לו על סקס אבל ממשיך להיות אינטימי, אוהב ושמח?
 אני לא ראיתי. 
אז בואו נעשה סדר ! אנחנו מדברים על שחיקת הסקס,
לא על בעיות רפואיות. את זה נשאיר לרופא מומחה...

 הזוג שנשען על שלישיה
לא מה שחשבתם :) . בואו נראה איך זה קורה
זוגיות טובה מתקיימת על שלוש רגליים. 
רגל אחת היא החוויה המשותפת, 
רגל שניה היא השפה, התקשורת האינטימית שביננו
 והרגל השלישית - המימד הפיזי. המגע. 
ללא המימד השני והשלישי, 
היחסים שלנו ייראו כמו היחסים שלי עם הבן דוד (המתוק) מנתניה. 
כדי שהזוגיות תשאר מספקת ומהנה
 צריך שגם השפה האינטימית וגם המגע הפיזי 
יהיו מהסוג שמתאים לזוגיות.
 כשהמגע והשפה האינטימית נפגעים, 
במוקדם או במאוחר, מישהו מבני הזוג יחפש את ההתלהבות, 
את ההנאה והפורקן - את האינטימיות במקום אחר,
 והזוגיות תדרדר לה במדרון ותהפוך להיות זוגיות בסיכון.

לבריאים פיזית רוצה לומר משהו  פשוט: כשמישהו רוצה סקס, יהיה לו סקס.
גם בתוך הזוגיות שלו. אלא שסקס טוב לא נופל מהשמיים.
לא מחוץ ולא בתוך הזוגיות.
זה אומר שכדי לחיות זוגיות עוצמתית, תשוקתית ובריאה,
חובה להשקיע בקשר,
 כמו שמשקיעים בעבודה, בילדים,  בשחיה, בלימודי מתמטיקה,
כמו שמשקיעים כשמוצאים מאהב חדש.
ככה זה כשרוצים להצליח במשהו - משקיעים בו.

תשאלו - איך להשקיע? באביזרים? בביגוד? בסרטי פורנו? 
ואני אשיב - כל אלה טובים למשחקים של מידי פעם.
אלה ירגשו אתכם לזמן מוגבל.
העיקר נמצא בקשר של פתיחות, בו אפשר לומר הכל,
בו לא כועסים על כל שטות, בו נמנעים ממריבות, מסלקים תיסכולים,
לא סוחבים אותם שבועות, נמנעים משתיקות ובכלליות,
מכל מה שמרחיק אותנו זה מזה.

כן. משקיעים בשיח אינטימי. הרגל השניה. זוכרים?
שיחות על הבנק, על ההורים, על הבוס....זה לא שיח אינטימי וסקס לא יצא מזה.
אם תמשיכו להצליף, להעליב, לדבר בציניות, להאשים, לשתוק..
.במקום אינטימיות יתפתחו שם, רגשות של אכזבה, ניכור וכדומה.

תראו לי אשה שמרגישה קטנה, נעלבת ומתוסכלת...
כמה חשק יהיה לה למגע גופני עם בן זוגה?
כמה חשק יהיה לה לדבר איתו?

ובן זוגה? זה ששואל את עצמו: מה היא רוצה ממני?
או זה שאומר לעצמו בייאוש: שום דבר לא טוב לה?
או שזוגתו חופרת לו. למה שלא יחפש קצת אהבה ואינטימיות בחוץ?

אז לפני האביזרים, הבגדים הסקסיים - תשקיעו בקשר שלכם.
דברו, אל תתעלמו, אל תתנו לחיבה ולאהבה שלכם למות.
מניסיון אני יודעת שאם נשקיע בתקשורת נפלאה עם בני הזוג שלנו,
החשק שלנו ישאר במקום גבוה על סרגל החשק,
 ישאר בחיים, ירחש, יתלהב, ירצה ויתממש.
הזוגיות לא תהיה בסיכון ויש מצב שלא תגיעו למגשר או לעורך הדין לגירושין.
ותחסכו הרבה כסף אותו תשקיעו בטיול רומנטי בנאפולי...

אם תשמרו על השיחה האינטימית שבינכם,
ביום ביום - הקשר הפיזי שלכם יפרח כי בעצם -
לזה מתכוונים יודעי הדבר שאומרים הכל בראש !

נפש ומחשבות כואבות = סקס משותק. 
נפש כואבת וסקס משותק = זוגיות בסיכון
וכולנו יודעים מה המשמעות של זוגיות בסיכון.

רוצים דוגמה מחדר האימון?
זוג שנשוי כבר 25 שנים המפגש האינטימי בינהם כמעט גווע,
כמו רוב הזוגות הם תיקשרו טוב ושוטף על ענייני דיומא...
שיחות אינטימיות פתוחות כבר לא היו.
עד אשר אחד מהם שבר את הכלים ובגד.
רגע לפני שהפסידו הכל, ברוב ייאושם,
התחילו לדבר בינהם. לצעוק, לשאול, לבקש, לדרוש...כלום לא נשאר בבטן.
ולמי שלא יודע - גם זו אינטימיות.
כיום הם משקמים את חייהם. מדברים אינטימית.
השיח האינטימי והצפוף גרר אחריו אינטימיות פיזית.
וסקס בקצב של שני שפנפנים.

אז מה אני אומרת בעצם?
זוכרים את המימד השני?
השפה? הדיבור? המילים? ההבנה ההדדית?
כן...לכל אלה, חשיבות קריטית ביצירת תשוקה והזדמנויות לסקס.
אם לא תתחברו מילולית, נפשית ורוחנית
לא תתחברו גם פיזית וזה לא עניין של גיל או של שנים.

זכרו שניכם. כל פעם שאת כועסת על כי הוא לא הוריד זבל
וכל פעם כשאתה נפגע בעמקי נשמתך על שהיא פוגעת בך בגלל הזבל,,
או החלב שלא הבאת ...החשק שלכם לגעת דועך.  
כי מי רוצה חיבור כלשהו תוך כדי כעס ותסכול?

 ועכשיו, עם הבנתם את הפואנטה - הנה הטיפים: 
זוכרים את הפעם האחרונה בה הפנתם גב זה לזה במקום חיבוק שלפני השינה?
נסו להזכר במה שהיה קודם, שעה קודם לכך או בבוקר של אותו היום.
מותר לכעוס, זה חלק מהחיים
, אבל אפשר בלי. חשבתם על זה? אם לא, תחשבו.

איך ? משנים את התקשורת שלנו מתקשורת מרחיקה לכזו שמקרבת אותנו.
יש דרכים להשיג כל דבר מבן הזוג..
שיוריד את הזבל, שלא ישכח, שימשיך לראות אותי...
שהיא תפסיק לחפור לרגע, לשם כך, צריך לתרגל תקשורת זוגית מקדמת. 
טובה, מרגשת. תקשורת כזו, בזוגיות או גם בהורות, 
לא מלמדים אותנו בשום מקום.
כולם חושבים ששיחה אינטימית היא דבר אוטומטי.
ואני אומרת שהיא לא אוטומטית ולא נולדים איתה .
הסטטיסטיקה אומרת שאחד מבין חמישה אנשים שנמצאים בזוגיות - מרגיש בודד.
 ובדידות בתוך הזוגיות קשה אלף מונים מבדידות שלא בהקשר הזוג.
יודעים מתי לבד לנו למרות שבת הזוג יושבת על הספה במרחק נגיעה? 
נכון...ניחשתם. הכל מתחיל כשאנחנו עושים הכל
 חוץ מאשר לדבר ביננו מהלב. באינטימיות.

אז מהו הטיפ? משהו שיתחיל להחזיר לכם את הרגשת הקירבה בינכם? קחו אחד :
כשהבן זוג מגיע הבייתה שני ואתם כבר שם.
עזבו הכל רק לרגע ולכו לחבק אותו בחום, הסתכלו בעיניו.
תעטפו אותו במילים טובות של שמחה על שחזר הבייתה,
 דברו איתו עליכם, ליטוף פה ושם לא יזיק,
טיפה של יצירתיות, חיבוק טוב
 והערב וגם הלילה שלכם ייראה אחרת.
 ובהמשך - כל הקשר הזוגי שלכם וגם האושר המשפחתי כולל כולם.
וכשזה יקרה, התקשרו אלי וספרו לי :)
ושתרצו לבחון איך השפה שבה אתם משתמשים משפיעה
על היחסים שלכם ואיך משדרגים אותה - צרו קשר. 

יום חמישי, 23 בפברואר 2017

אהבה? מפחיד אותי...״אולי מחרכך״

תגידו לי,  גם לכם נראה לכם ששני הדברים הבאים סותרים זה את זה?



1 - אהבה מפחידה אותי. גם אותך? את מי עוד?   

2 - אני רוצה אהבה, רוצה לאהוב, רוצה להיות נאהבת, רוצה שמישהו יאהב אותי ואתם?


 איך זה הולך ביחד? איך אני יכולה גם להשתוקק לאהבה וגם לפחד ממנה ואם זה כך, איזה סיכוי יש לי להפסיק לפחד ממנה ולממש אותה סוף סוף? וסליחה שניה, בואו איתי צעד אחד אחורנית. מדוע אנחנו פוחדים מאהבה ודוחים אותה ל״מחרכך״?


האם אני פוחדת מכך שלא יאהבו אותי? שינצלו אותי? שישחקו איתי? אולי.
אלא ש...אם אני יודעת לאהוב, בטוחה ביכולות שלי לאהוב, אהיה שם באמת, הרי ארגיש אם זה אמיתי או לא...לא כך?

אז אולי הפחד הזה מאהבה נובע בעצם מכך שאינני סומכת על עצמי שאני באמת יודעת לאהוב?

כי כל עוד אינני יודעת לאהוב, חיבור עם  בני זוג יכול להיות מתכון גרוע לחיים. זוהי הסיבה ל״מחרכך״? ל״כשאהיה מוכנה״?

כן....יש בזה מהאמת.  אתם צודקים. 
אם אתה או את לא יודעים לאהוב - אתם תהרסו את זה. אל תתחילו אפילו, אלא אם כן... 

 תלמדו לאהוב. אחרי זה תרגישו בטחון עצמי, אחרי זה לא תאמרו יותר ״אני לא מוכנה לקשר״.

 כן, צריך ללמוד לאהוב. תתפלאו, לא נולדים עם זה ולא לומדים זאת בבי״ס יסודי, תיכון או אוניברסיטה. אנחנו לומדים לאהוב על בשרינו וללמוד זה אומר גם ניסוי, תהיה וטעיה. הצלחות, כשלונות, נפילה וקימה מחדש.בדיוק כמו שלומדים את מדעי הביולוגיה.
  
איזה סיכויים יש לקשר שאליו נכנסנו לפני שלמדנו לאהוב? אנחנו רואים זאת יום יום. הקשר יכול לקבל תפנית לכיוונים לא נכונים ומזיקים לכולם ויכול להיות קשר של רכושנות, של שטלתנות, קשר של חוסר אמון, כעסים, זלזול, מריבות בין הצדדים, אפילו שנאה ועד שהצדדים שבו מגיעים לפרידה או גרוע מכך אלימות של ממש.

 לכן הפחד מהזוגיות הוא לגיטימי. לכן, רבים מאיתנו פוחדים לחשוף רגשות. פוחדים מהשטלתנות, מהכעסים, מחוסר ההצלחה. אנחנו לא בוטחים באהבה שלנו, בודאי שלא באהבה של הצד השני ולא יודעים מראש לאן זה יוביל. ולמען האמת, כשאנחנו מסתכלים הצידה, אנחנו רואים סביב קשרים אומללים למדי שאינם מבשרים טובות. אז אנחנו מנסים ושואלים את עצמינו האם הקשר שלנו יוביל לטוב? יוביל לרע? למסוכן? במרבית המקרים אנחנו לא מתמסרים עד הסוף אלא ממחזרים תירוצים ומיתוסים שמשאירים לנו דרך מילוט כלשהי. 

 וכן, אני מבינה אתכם. זה קשה. זה קשה בעיקר כי אנחנו כל כך רוצים לאהוב באמת ושיאהבו אותנו..למה אי אפשר לקבל את זה ולהיות באהבה שהיא טובה, שלווה ובטוחה?

 ובכן: יש לי בשורה טובה עבורכם. אם תדעו לאהוב - שם תהיו. בדיוק במקום בו אתם רוצים להיות. באהבה אמיתית, שלמה, רכה, מתרפקת... 
אמרנו שצריך ללמוד לאהוב? ״איך״? אתם שואלים, ״היכן״? זוהי עבודה פנימית. כן זוהי עבודה. כמו בכל תחום בו תרצו להצליח. עבודה של התבוננות פנימה, התבוננות על המציאות, המחשבות, תרגול, של אהבה עצמית, של שפה שונה,  קבלה של האחר, סבלנות וסובלנות, תרגול של לתת ולקבל, הצבת גבולות אוהבת, של פרשנות שונה ותרגול של כל האלמנטים ביחד. באימון אישי עושים את זה בתהליך שהוא לא ארוך מדי ואפילו מהנה. ואת התהליך הזה חשוב לעבור לפני שמתחברים או בשלבים הראשונים של ההתחברות
  • כדי שלא נבריח את האהבה הבאה מעלינו.
  • כדי שתהיו בטוחים בעצמכם בבואכם לאהוב
  • כדי שתדעו לבקש, לקבל ולתת אהבה בנוחות ומתוך בטחון. 
כי רק אהבה אמיתית מחזיקה קשר זוגי. אחרת - במוקדם או מאוחר נכנסים לסטטיסטיקה העצובה שמספרת על 70 אחוזים מהזוגות שהזוגיות שלהם כשלה (נאמר בעדינות) 
וזה אכן מפחיד ! מאד מפחיד.

יום ראשון, 29 בינואר 2017


אלימות קלה. יש כזה דבר?



מתייחסת לאלימות שנקראת "אלימות וורבלית, או נפשית, או פסיכולוגית" תקראו לזה איך שתרצו. דבר אחד שיהיה ברור: אין כזה דבר שנקרא "אלימות קלה". יש אלימות או שאין ובמקומה יש יחסים שפויים, כבוד הדדי וחיבה.

וכן, היא קיימת בהרבה משפחות "נורמטיביות" והחברה שלנו כמעט ולא מתייחסת אליה…כשבעל צורח על אשתו ש"את מטומטמת" כולם יסכימו שזה פחות נורא ממקרה אותו הבעל שערף את ראש אשתו ושוכחים שה "את מטומטמת" הזה יכול להביא גם לאלימות פיזית, רצח , עריפת ראשים.

אז איך זה נראה? כשזה קללות, צרחות ואיומים, כשהשכנים שומעים זה ברור לכולם. פחות ברור כשיש שקט. כשבן זוג שותק ומסרב לדבר או לענות לזוגתו ( וההפך) גם זוהי אלימות. כשאחד מהשניים מתנה ארוחות, ביקור אצל ההורים, סקס בהתנהגות השני - זו שוב,אלימות. כשאחד מהשניים נותן לאחר "לשלם מחיר" על משהו שלא נראה לו - גם זו אלימות. כשאחד מהשניים משתמש בילדים כדי ללחוץ על בן זוגו -גם. .

כשהמקרה הוא אלימות פיזית ויש סימנים, הקורבן יתקשה לתרץ את התנהגותו של האלים. אך כשהמקרה הוא אלימות וורבלית - זה נורא קל…"סה"כ זה בסדר…היא כזו שתלטנית…אבל, יש  גם רגעים טובים…לא נורא אם לא אעשה כך או אחרת…זה בסדר אם אתחשב בו…כו, היא לא טובה אלי אבל היא אוהבת אותי…(לא מאמינה בזה. כשמזלזלים או מכסחים זו שליטה. לא אהבה)...העיקר לא לפגוע במשפחה…

אז זהו שהמשפחה פגועה בכל מקרה.  אי אפשר להסתיר אלימות מהילדים. אלו שחושבים שהילדים לא רואים או לא שמים לב…חיים בסרט! הם רואים, מבינים ונדפקים. הם רואים את תגי המחיר, את הזלזול, את השטלתנות ובדרך כלל שותקים. מסתגרים בחדר, בתוך עצמם. בוכים. לפעמים מרגישים שרוצים למות...הנזק שנוצר אצלהם יצוץ מתי שהוא בחיים הזוגיים שלהם, מול הצאצאים, מול המין השני, ביחסי העבודה שלהם, בפארק מול אדם שמבקש קצת שקט… ומי יודע היכן עוד…ואלימות היא כמו וירוס רע…היא יכולה לשכון בתוכינו שנים רבות בלי לתת סימנים, כמו אצל נשא בריא ואז, יום אחד, ללא הודעה מראש - היא מתפרצת ותוקפת ואנחנו לא מבינים איך מתוך משפחה "נורמטיבית" לגמרי יוצא ילד לפארק כשבכיסו סכין ופתאום הוא דוקר מישהו… (וזה לא קורה רק אצל אחרים).

האם יש חיסון לאלימות הזו? נדמה לי שיש. מודעות קודם כל…לא לטאטא מתחת לשטיח. להגיב. זה לא עניין של מה בכך וזה כן נורא. אלימות ורבלית והתנהגותית מאפסת את בני האדם (מלשון - להפוך אותך לאפס), ואדם שהוא אפס…אין לו מה להפסיד ובקלות יכול להפוך למסוכן.
איך אמר אבא שלי פעם? "צריך לתת שם לילד"…אם מישהו כאן מזהה משהו מדפוסי ההתנהגות האלה אצלו, בסביבתו, שיקום ויעשה משהו . שיציל את עצמו ואת משפחתו…מיד! אם צריך, שיברח משם.
הבשורה הטובה היא שאנשים כן מצליחים להשתנות ולהפוך לשפויים…עם שיתוף פעולה מתאים כמובן. ראיתי זאת במו עיני…
זהו. לא לזלזל בשום סוג של אלימות. גם לא בקצת… תזכרו - אלימות בין בני זוג = אלימות על הילדים. קללות וצרחות = אגרוף בפרצוף. איומים = סכין בבטן. זלזול ושתלטנות יתר = אונס ואפילו מוות...והכי נורא זה שאף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח או איך זה יגמר...

יום שני, 2 בינואר 2017

עיצרו רגע! עזבו הכל!

עשו ״פוס״. "alt" "stop"

עזבו את המחשב, את הכלים, את הילד, את המשרד
עזבו הכל ולכו לראי. לראי הכי גדול שתמצאו.
ראיתם אתכם? איך אתם נראים?
שמחים? שלווים? מסופקים? מביעים חיות בריאה?
או שמא
אתם נראים עייפים, או משועממים, מאוכזבים, אדישים אולי?

אחרי שראיתם אתכם ואת מה שאתם משדרים לעצמכם (עניין של רגע)

יש לכם חשק לעוד שאלה או שתיים הישר לתוך העיניים האלה שבמראה?

שאלות כמו:
״איך נראה היום שלי היום? ואתמול? איך היה?
מעניין לי? מעצבן לי? עמוס לי?
כמה זמן ביליתי בלעשות משהו שאני אוהב/ת
כמה זמן ביליתי בלעשות את מה שצריך ואני לא אוהב/ת?״

״והזוגיות - אם יש לי...איך היא? כיפית כמו שרציתי?
כמה אני רוצה לבלות איתה? אני רוצה? אולי צריך? בא לי? כמה בא לי?
ואיך ביננו? טוב? טוב מאד או סתמי?״
ואם אין לי זוגיות למרות שאני מאד רוצה - מה זה אומר?״

״ובכלל..חלאס עם הקושיות האלה...
בגדול - החיים לא פשוטים לי, כך אומרות לי העיניים שבראי -
והן מתעקשות, עד השאלה הכי נוקבת:
כמה אהבה עוברת בחייך עם האנשים שאיתך, עם הדברים שעשית עד היום?
יש אהבה בתוכך או שהחיים עוברים באוטומט? כי כך נהוג, מקובל ורגיל?
האם יש לי תשובה לשאלה הזו? יש לך תשובה לשאלה הזו?״

ומדוע השאלות האלה פתאום? מה השתנה?

הרי מחר - יום חדש. עוד יום. כמו אתמול, כמו מחר?
ובינתיים - בפנים, אני יודעת. לא אומרת אבל יודעת

כן, שבית ללא אהבה הוא בית מבוזבז. הבית וכל האנשים שבתוכו.
מבוזבזים בפנים ומבוזבזים מחוצה לו.
כמוני?

כן, מחר יום חדש. 
מזל.
התחלה. 

התחלה של שינוי? 
ולסדנת ערב חוויתית ומרגשת שמחזירה את האהבה והתשוקה הביתה

 הקליקו כאן:      http://lp.vp4.me/rsse




לסדנת ערב שתחזיר לכם אהבה ותשוקה הבייתה כמו זו שתמיד חלמתם שתהיה לכם -

 הקליקו כאן:      http://lp.vp4.me/rsse


יום ראשון, 7 באוגוסט 2016

עד כאן ! על הצבת גבולות ואלימות במשפחה.

היכן עובר הגבול? 

יש לי בן זוג והוא בדרך כלל נחמד ורק לפעמים הוא מדבר אלי כך שאני מרגישה מושפלת.
שלא לדבר על בן זוג שהוא אוהב אבל לפעמים...בורח לו איזה שעון שהוא מעיף עלי, כי הוא כועס.
ואותו אחד ש"מוריד" אלי מילים כמו "אין לך שכל" או "מי את בכלל"? "את אפס" או "טפשה"..."

איפה עובר הגבול? הרי בדרך כלל הכל בסדר חוץ מ....
האם "לעשות את עצמי" שזה לא נורא? לקבל את הסליחה שלו (כשהיא מגיעה)?
האם נכון לחשוב שבכל זוגיות זה קורה מדי פעם? ואולי זהו סגנון תקשורת ותו לא?

לא. לא ולא לא.

זה המקום להציב גבול.
המקום המדוייק הוא  אותו הרגע בו זה קורה ואת מרגישה שמישהו דרך עליך, איפס אותך (מלשון אפס),
שמישהו התייחס אלייך בזלזול, ברוע ואת.....סובלת מזה. כאן עובר הגבול והוא מסומן חזק. כשאת או אתה סובלים - שם עובר הגבול שלכם.

מדוע זהו הרגע? כבר אומרת לך ותכניסי את זה טוב טוב למוחך. אם את אשה נשואה, נערה צעירה
אם אתה גבר בזוגיות או בן להורים שמתבטאים כך או שאתם חווים שפה שכזו בעבודה.

אף אחד לא צריך לחיות במקום בו יש אנשים שגורמים לו להרגיש רע. אף אחד. צריך לעצור את זה
ולעיתים זה פשוט יותר מכפי שנדמה. לעיתים, האדם שמדבר אליכם כך, בטוח שזה לא נורא, חושב שזהו עניין של "סגנון שיחה" ותו לא. עליכם ליידע את האדם הזה שאתם נפגעים ממנו. אחרת, איך יידע?

לפעמים מספיק לומר משפטים כמו:
"לא מסכימה שתדבר אלי ככה"
"אני לא מדברת אליך ככה, אל תדבר אלי כך"
מבקשת להפסיק להתייחס אלי בזלזול...אני לא מרגיש שאתם(אתה , את) אוהבים אותי ככה.
אני מרגישה נורא כשאתם מדברים אלי ככה, אל תתפלאו שאני שותק לידכם...
וכן הלאה.

אפשר לומר הרבה מאד משפטים שיבהירו לצד השני שאתם לא מוכנים להיות במקום המושפל הזה.
כמובן שאם העניין לא נפתר, הופך לגרוע או פתולוגי יותר - יש לטפל אצל מטפל מוסמך.

אבל אסור בתכלית האיסור לאפשר זלזול, העלבות, אלימות מילולית, נפשית וכו', אם לא מטפלים בה, היא הופכת לגרועה יותר עם הזמן.

זוהי רק דוגמה אחת להצבת גבולות. הפשוטה ביותר, הזמינה ביותר. זוהי רק ההתחלה. טעימה קטנה.
הבלוג אינו יכול להחשב ככלי אימוני. כדי להגיע למצב של "אני מציב את הגבולות שלי כך שלא יהיה בהם ספק,  (לא לי ולא לאף אחד אחר) ומציב אותם כדי שיועילו ולא יפגעו", יש לעשות עבודה שלמה של הסתכלות על המציאות שלכם על ההרגלים והמחשבות שלכם. יש לבדוק את יכולת הצבת הגבולות שלכם לעצמכם, קודם כל. כל זה נעשה בתהליך שלם של אימון שבסופו תוכלו להציב גבולות בכל מקום בו תצטרכו אותם. ובנחת. בלי להרגיש סבל תוך כדי.

לאימון וייעוץ זוגי או הורי - לסדנאות בתקשורת זוגית - 052-6411671